הרקע לרפורמה
במשך עשרות שנים, רואי חשבון ויועצי מס בישראל העניקו לבעלי חברות מעטים (חברות פרטיות בשליטת עד 5 בני אדם) את אותה עצה זהה: אל תמהרו לחלק דיבידנד. הכלל היה פשוט – משלמים מס חברות נמוך יחסית (23%), משאירים את יתרת הרווחים בתוך החברה, ודוחים את תשלום מס הדיבידנד האישי (30%-35%) לשנים הבאות.
אלא שהחל משנת 2025, רשות המסים הפכה את הקערה על פיה. במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקון 277 לפקודת מס הכנסה), נסגרו הפרצות ההיסטוריות, והכסף ששכב בשקט בחברות הפך ליעד מיסוי אקטיבי.
כדי להבין לאן הולך עולם המיסוי, נחזור צעד אחד אחורה אל החלק ההיסטורי, ומשם נצלול למהפכה הנוכחית.
כיצד פעל מודל "חברות הארנק" בעבר?
שיטת המיסוי בישראל מבוססת על מודל דו-שלבי:
שלב א' — מס חברות 23%
שלב א': החברה מרוויחה ומשלמת מס חברות (23%).
שלב ב' — מס דיבידנד
שלב ב': בעל המניות מושך את הרווחים אליו הביתה, ומשלם מס דיבידנד (השלמה ל-50% בערך, בהתאם למס שולי ומס יסף).
איפה נולדה הפרצה?
שכירים ועצמאים שהרוויחו סכומים גבוהים הבינו שמשתלם להם להקים חברה בע"מ ("חברת ארנק") רק כדי לנתב אליה את הכנסותיהם. הכסף נשאר "כלוא" בתוך החברה, שימש לרכישת נכסים פרטיים, דירות או השקעות בשוק ההון, בעוד בעל השליטה נמנע מלשלם את שלב ב' של המס (מס הדיבידנד).
בשנת 2017 נעשה הניסיון המשמעותי הראשון לעצור זאת (סעיף 62א לפקודה), במסגרתו נקבע כי חברות שכל מהותן היא אספקת שירותי מנכ"ל או נושא משרה ("שכיר בתחפושת") לחברה אחת ימוסו כאילו היו שכירים (מס שולי מהשקל הראשון). אולם, חברות רבות מצאו דרכים לעקוף את ההגדרות הללו, וההון שנצבר בחברות המשיך לתפוח.
מהפכת 2025: חוק הרווחים הכלואים החדש ותיקון חברות הארנק
חוק ההסדרים ביצע שינוי אגרסיבי במטרה להשוות את נטל המס בין מי שפועל כחברה לבין מי שפועל כיחיד. הרפורמה מפרידה כעת בין שני סוגי חברות: חברות פעילות וחברות החזקה.
1. החידוש בחברות ארנק פעילות (עסקיות)
אם החברה שלכם מספקת שירותים (חברה עתירת יגיעה אישית), סך הרווחים הלא מחולקים שלה אינו עולה על 750 אלפי ₪ ומחזור העסקים שלה נמוך מ-30 מיליון ש"ח בשנה – חל עליכם כלל רווחיות חדש:
תקרת רווחיות של 25%:
רשות המסים קובעת כי רווחיות סבירה של חברה כזו היא עד 25% מהמחזור שלה.
מיסוי שולי על העודף:
כל רווח לא מחולק שחוצה את רף ה-25% מהמחזור, לא ימוסה עוד במס חברות (23%) – אלא ימוסה אוטומטית במס שולי אישי של בעל השליטה (עד 50%), כאילו חולק לו כמשכורת, גם אם הכסף נשאר פיזית בחשבון הבנק של החברה!
חריגים:
הכלל לא יחול על חברות תעשייה, חברות בנייה, או חברות הנהנות מחוק עידוד השקעות הון.
2. החידוש בחברות החזקה (חברות פיננסיות)
עבור חברות שאינן יצרניות אלא מחזיקות בנדל"ן או תיקי מניות, נקבע מנגנון "סנקציה או חלוקה":
2%
מס שנתי על רווחים צבורים
5%
חלוקה בשנת 2025
6%
חלוקה החל משנת 2026
קנס שנתי של 2%:
חברות אלו נדרשות לשלם מדי שנה מס (קנס) בגובה 2% על מלאי הרווחים הצבורים והלא מחולקים שלהן.
נתיב המילוט (חלוקת חובה):
כדי להתחמק מהקנס של ה-2%, החברה מחויבת לחלק חלק מהרווחים כדיבידנד ולשלם עליהם מס דיבידנדים כחוק.
הטבת המעבר המדורגת:
בשנת 2025: נדרש לחלק לפחות 5% מהרווחים הצבורים כדי לקבל פטור מלא מהקנס באותה שנה.
החל משנת 2026 ואילך: רף חלוקת החובה עולה ל-6% מכלל הרווחים הצבורים.
שורה תחתונה: מה בעלי חברות צריכים לעשות עכשיו?
הרפורמה הזו הגדירה מחדש את כדאיות ההחזקה של חברות מעטים בישראל. הדחייה האוטומטית של המס כבר אינה משתלמת, ובמקרים רבים היא עלולה לגרור כפל מס או מיסוי שולי מקסימלי ללא הצדקה.
כל בעל שליטה חייב לשבת עם רואה החשבון שלו, למפות את יתרת העודפים של החברה, ולבחון האם נכון לו לבצע חלוקות דיבידנד מבוקרות, לשנות את המבנה העסקי, או לחילופין להוכיח כי הרווחים הכלואים משמשים למטרות יצרניות של העסק (כמו רכישת ציוד או מפעלים) ולא כ"ארנק פרטי".
תשומת לבכם - החוק בודק את הרווחים הצבורים, ולכן חברה יכולה להיות בהפסד בשנת המס הנוכחית, אך עדיין לחוב במס רווחים כלואים בגין רווחים שלא חולקו מהעבר.
